כתבי המגיד שנדפסו בבית אהרן

אחד מפעולות המכון הוא לפרסם דברי תורה של המגיד שהיו ביד תלמידיהם וכשעברו מדור לדור נשכח שם כותבם עד שלבסוף נדפסו בספרי חסידות אחרים ללא שם ברור או על שם צדיקים אחרים מתלמידיהם או תלמידי תלמידיהם.

דוגמא כזאת הם כתבי המגיד שנדפסו בבית אהרן. בכתבים מופיע כי לא ברור שם כותבם. אך כל הבקי בתורת המגיד יודע לבטח כי תורתו היא, מלבד הסגנון של המגיד שחופף וחתום על כתבים אלו, ניתן לזהות בקלות תורות רבים של המגיד בתוך דברי הקודש.

לדוגמא בעלמא נביא דוגמא אחת שמכריזה וצועקת על כותבה:

לשון המגיד ממעזריטש בכתבים שנדפסו בתחילת הספר בית אהרן: 

אורייתא מחכמה נפקא. הנה עולם המחשבה נקרא תורה שבכתב כתבם על לוח לבך הלב מבין ועולם הדיבור נקרא תורה שבע, שהדיבור מקבל ה' מוצאות הפה ונקרא הפה בעל של הדיבור שהדיבור נק' עלמא דאיתגליא, שאחרים יודעים מה שהוא מדבר, ומחשבה נקרא עלמא דאיתכסי' שאחרים אין יודעים אותה, רק אם אדם בא לעולם המחשבה אז יכול לידע מה שבמחשבת אדם אחר, שעולם המחשבה הוא אחד ומתפשט בכל העולמות ובכל בני אדם, וכן עולם האהבה מתפשט בכולם, שכל אהבה שיש בעולם הכל אחד, ואפי' אהבה השפילה שבדברים הגשמיים הכל הוא מעולם האהבה, רק שהוא בגלות מים התחתונים בוכין, השכל שיש בדברים התחתונים בוכין אנן בעינן כו', והאהבה והשכל שבעבודת הבורא ית' הם בעלמא דחירות, וכן כל הדיבורים הם מעולם הדיבור והם יוצאים מהלב ונכנסים ללב העליון דרך כמה עולמות ע"י ההבל של האדם, ועולה למעלה להקב"ה ומתרשם ונראה דיבורו בכל העולם וכשרוכב עליו הקליפה על מחשבה זרה אז הוא מאוס מאוד בכל העולמות. והנה הדיבור הוא לבוש אל המחשבה והשכל שהשכל נתצמצם באותיות שהוא מדבר ויכול האדם להבין מאותן הדיבורים השכל, ולהמחשבה שהוא השכל צ"ל משכיל דהיינו קדמות השכל שהוא מעלה המחשבה להרהר כך וכך, וא"א להשיג המשכיל שהיא החכמה שהמחשבה היא בבינה באותיות שהם כלים, והחכמה היא למעלה מהאותיות ואיך אפשר להשיג בבינה החכמה שאין הכלים יכולים לסבלה, וז"ש והחכמה מאין תמצא, וז"ש אורייתא מחכמה נפקא, דהיינו מהמשכיל. 

וזה ממש דברי המגיד ממעזריטש בשאר ספריו הקדושים (ליקוטי אמרים (מד:-מו., ש"ג פ"ב-ג); אור האמת (יד:-טז.); אור תורה (תהלים, סי' רל"ה-רל"ו)): אורייתא מחכמה נפקת (זוה"ק יתרו פה.), דיש תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבכתב נקרא עולם המחשבה על דרך (משלי ג, ג) כתבם על לוח לבך. ועולם הדיבור נקרא תורה שבעל פה. בעלה הוא הפה כנ"ל. הדיבור נקרא עלמא דאתגלייא, שנגלה לאחרים מה שמדבר, ומחשבה נקרא עלמא דאתכסיא שאין אחר יודע מה שבלב חבירו רק אם בא בעולם המחשבה אזי יכול לידע מה שבלב ומחשבתו של חבירו, שלעולם המחשבה היא עולם אחדות בכל העולמות, וכן עולם האהבה שבכל העולמות, הכל בא מעולם המחשבה, והמחשבה נקרא עלמא דחירות, כי המלכות הוא הדיבור על דרך (קהלת ח, ד) באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה, דהדיבור של המלך הוא עשיה. דכל מה שמדבר לעשות עבדיו עושים וגם (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו, ועל ידי העולמות הוא מלך דאין מלך בלא עם (פרקי דרבי אליעזר פרק ג), ובמחשבה נתבטל המלכות ממציאות, כי העבד אינו יודע מה שבלב אדונו ויש כמה מדריגות: הראשון כדלעיל, שהאדון מדבר לו שיסע ליער להביא עצים לבנות לו היכל. והשני שהאדון אומר שצריך לו להיכל, והעבד מבין מחשבתו שרוצה שיסע ליער להביא עצים לבנות היכל, ומבין כמה צריך להיות אורך העצים ורחבן לפי ערך ההיכל. וזהו נקרא 'תבונה' הצירוף הוא ב"ן וב"ת (זוה"ק האזינו רצ:), שמחמת דא מבין דא. וזהו ספר קהלת, שהקהיל קהלות ברבים, על דרך (דברי הימים ב' ח, ד) ויבן את תרמוד [במדבר] בהרים, תרמוד נקרא אהבה רעה, ששם היה ניאוף (ראה יבמות יז.), והוא הבין מזה אהבת הבורא יתברך. בהרים, פירוש מדות אבות (ראה שמות רבה טו, ד). וזהו נקרא חכמה תתאה, חכמת שלמה, והקהיל קהלות ברבים על ידי המדרגה התחתונה. ויש חכם שמבין מדעתו מחשבתו של המלך מחמת תנועותיו. ויש עוד מדריגה בן שהוא כביכול לאביו, קדמת השכל, כל מה שהבן רוצה אביו חושב, אפילו אם רוצה מעשי נערות, אביו גם כן רוצה מעשי נערות, כדי שיהיה לאביו תענוג.