פרק ג': מסקנת הדברים מסקנת הדברים היא לכאורה כך:
שמכיון שאנו מוצאים שבדפים הרגילים, כלומר של התורות שנאמרו בימות השנה ולא במועדים, בין שליש לרבע התורות מופיעות בשאר ספרי המגיד, אם כן הבה נחשב חשבונו של עולם: הלא בוודאי כמו שכל תלמיד משרפי מעלה אלו, שנמנו על תלמידי המגיד הגדול זי"ע, שמע הרבה תורות שלא שמעו רעיו, וכמו שניתן לראות שהגם שתלמידי המגיד העתיקו הרבה זה מזה את כתבי המגיד שכתבו לעצמם ולדורות, מכל מקום ניתן לראות שבכתבים של הקדושת לוי (כתבי קודש, אור האמת, שמועה טובה) כחצים או רובם אינם מופיעים בשאר ספרי המגיד שכתבו שאר התלמידים. וכן כתבי הדברת שלמה (מגיד דבריו ליעקב) כחציים או יותר אינם מופיעים בספרי הקדושת לוי שכתב מפי המגיד, אם כן יש לשער בוודאי רבי חייקא שגם כן כתב לעצמו את תורות המגיד, בוודאי כחצי או יותר מהתורות ששמע – לא שמעו חבריו הצדיקים כלל.
ואם כן מוכרחים אנו לומר בוודאי מלבד רבע התורות שמכלל התורות שבספר "חיים וחסד", שמופיעים גם כן בשאר ספרי המגיד, ישנם עוד מספר כפול או יותר של תורות שכתב רבי חייקא מהמגיד ואינן מופיעות בשאר ספרי המגיד, אם כן נמצא שרוב הספר או כולו הוא תורות מהמגיד.
*
ולו יורשה לנו, אפשר לומר בתור השערה קלושה בעלמא, שאינה נוגעת לעצם מחקרינו, כי ביד רבי חייקא היה תכריך כתבים נוסף, שבו כתב את חידושי תורתו, ולא את חידושי המגיד, אבל לידיו של הרה"ק רבי אשר מסטאלין זי"ע הגיע רק העתק כתב היד שבו כתב את חידושי רבו המגיד ממעזריטש, ושבו נשתרבבו גם מספר עמודים מתורתו של רבי חייקא עצמו (כפי שהוכחנו לעיל).
על כך תוכיח העובדה, כי התורה היחידה מוזכרת בספרי תלמידי המגיד בשם "כתבי רבי חייקא", היינו בספרו של הרה"ק רבי עוזיאל מייזליש מתלמידי המגיד ממעזריטש "תפארת עוזיאל", לכאורה אינה מופיעה בכלל בסה"ק חיים וחסד שבידינו. ומכך יש ללמוד אולי, כי אמנם קיימים היו במקור שני תכריכים שונים, והספר חיים וחסד הוא תכריך הכתבים שבו כתב רבי חייקא או גדולי תלמידיו את תורת המגיד ממעזריטש.
